הכרעת דין וגזר דין בתיק מטכ"ל 1340/12

על פי הודאתו, מורשע הנאשם בעבירה של היעדר מן השירות שלא ברשות, לפי סעיף 94 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו - 1955, על כי נעדר מיחידתו, XXXX מיום 22/08/2012 ועד יום 11/11/2012, בסך הכל 82 ימים, בהתאם לכתב האישום ולפרטים הנוספים.

·            ניתנה היום,03/01/2013 , ‏י"ח שבט תשע"ג , והודעה בפומבי ובמעמד הצדדים.

________

שופטת

גזר - דין

הנאשם, רב"ט א.ב, נותן את הדין בגין עבירה של היעדרות מן השירות שלא ברשות, בת שמונים ושניים (82) ימים, שהסתיימה בהתייצבותו.

הנאשם התגייס לצה"ל במרץ 2010, סיים הכשרה בסיסית וקורס נהיגה ולאחר מכן הוצב בתפקיד נהג משא כבד. עברו המשמעתי כולל שורה של הליכים,שבעה מהם בגין נפקדויות לפרקי זמן משתנים, אך לא ממושכים.

במסגרת ראיות הצדדים לעניין העונש הגישה התביעה את אמרתו של הנאשם ממנה עולה כי ביצע את ההיעדרות על רקע "בעיות בבית" וכי בתקופת ההיעדרות עבד וטיפל באחיו הצעירים. התביעה אף הגישה את דוח החפש ואת תדפיסו האישי של הנאשם.

ההגנה הגישה אישור בדבר הגשת תלונה אודות פריצה לבית המשפחה, מסמך רפואי אודות מצבו של האב וכן רשימת תיקי הוצאה לפועל המלמדים על חוב אדיר שרובץ לחובת אביו של הנאשם.

במסגרת העדויות נשמעה ראשית לכל עדותו של הנאשם. הוא פירט בפני בית הדין כי אמו נפטרה לפני שמונה שנים והותירה אותו ואת ארבעת אחיו יתומים מאם, האחות הצעירה הייתה בעת פטירת האם בת שמונה (8) חודשים בלבד. אביו של הנאשם נקלע למצוקה רגשית לאחר פטירת האם ולמעשה עד היום לא התאושש. הנאשם פירט כי המשפחה מתמודדת עם חובות כבדים ועל כן מגיל צעיר מסייע בפרנסת המשפחה ועובד בעבודות מזדמנות ככל שניתן. לדבריו של הנאשם, לאורך תקופת השירות הוצעה בפניו האפשרות לקבל פטור נוכח נסיבותיו מבית אולם הוא עמד על כך שישלים את השירות הצבאי. עוד עלה מעדותו כי ביקש להסגיר עצמו במועד מוקדם יותר מכפי שמיוחס לו בכתב האישום אך הדבר לא צלח.

במהלך החקירה הנגדית ובמענה לשאלות התובעת, אישר הנאשם כי וויתר על אפשרויות סיוע שונות שהוצעו על ידי מערך התש ואף לא הציג את מצוקתו בפני מפקדו טרם תחילת ההיעדרות.

דודתו של הנאשם העידה אף היא ומדבריה עלה כי היא מתגוררת בסמוך לבית המשפחה. היא עצמה סובלת מנכות והינה אם חד הורית, על אף זאת, מאז פטירת האם היא מסייעת באופן שוטף למשפחתו של הנאשם, סייעה בגידול הילדים והפעוטים ותמכה ככל שיכלה בעיקר נוכח העובדה שאביו של הנאשם, אחיה, קרס מבחינה נפשית ולא הצליח לתפקד.

לאחר עדויות אלו נשמעה עדותו של אל"ם במיל' שלמה שמחי, אשר התוודע אל הנאשם ומשפחתו לאחר מפגש אקראי בבית הכנסת. נוכח היכרותו עם המערכת הצבאית והכרתו את חשיבות עידוד הגיוס לשירות צבאי בקרב בני נוער, מצא לנכון להילחץ לעזרת הנאשם ומשפחתו. אל"ם שמחי העמיק את ההיכרות עם הנאשם וביקש לסייע בפתרון הבעיה, תוך שהוא מעודד אותו לשוב לשירות. במהלך קשר זה נחשף העד לנסיבות המשפחתיות הקשות. לדבריו, גילה משפחה אשר קרסה מבחינה כלכלית ונפשית, אביו של הנאשם איננו מתפקד והנטל ברובו רובץ על כתפי הנאשם. במהלך סוף אוקטובר סייע בהחזרת הנאשם ליחידתו, בתמיכת האב, אולם לאחר דין ודברים בין היחידה לפרקליטות, התבקש הנאשם להסגיר עצמו למשטרה הצבאית וכך עשה, בחלוף פרק זמן קצר. אל"ם במיל' שמחי הדגיש כי בכוונתו להמשיך וללוות את הנאשם בהמשך השירות על מנת שיעלה בידו להשלימו על אף הקשיים מבית. כמו כן, הביע את מורת רוחו מהתרשמותו כי המפקדים ביחידתו של הנאשם לא איתרו את עוצמת המצוקה השוררת בבית המשפחה, לא ביצעו ביקור בית ולא נחשפו לדלות שמאפיינת את המקום. בשל כך, לא השכילו לנהוג ברגישות יתרה והתחשבות במצבו.

עניין לנו אפוא בחייל אשר מחד גיסא נמנע מלנסות למצוא פתרונות נורמטיביים לבעיותיו, ויתר על סיוע אפשרי של מערך התש ולא פנה למפקדיו. מנגד, הראיות מלמדות בבירור על מצוקה כלכלית קשה המלווה את המשפחה, עליה נוספת מצוקה נפשית של האב, מאז פטירת האם, מצוקה אשר הביאה להתערערות של התא המשפחתי.

הנאשם,בהיותו בן בכור, הפך לעמוד התווך ואמון על פרנסת המשפחה. אמנם, ניתן היה למצוא במסמכי ההגנה פרטי מידע המלמדים על מקורות הכנסה נוספים על משכורתו של הנאשם. יחד עם זאת, התמונה המלאה הינה כי גם בהינתן מקורות אלו, שקועה המשפחה בחובות כבדים ביותר אשר החריפו באופן ניכר לאחר אירוע הפריצה לבית המשפחה, כחודשיים לאחר תחילת ההיעדרות.

דודתו של הנאשם ואל"ם במיל' שמחי הטיבו לשקף בעדותם את הדלות האמצעית המאפיינת את בית המשפחה ולא פחות מכך את דלות התמיכה הרגשית והנפשית.

מתחם הענישה ההולם היעדרות לתקופה האמורה, בנסיבות אשר תוארו לעיל נעה בין ארבעים (40) לשישים (60) ימי מאסר לריצוי בפועל וזאת בשים לב לערך החברתי המוגן ולרמת הענישה הנוהגת.

בניגוד לפסק הדין שהוגש על ידי התביעה, אשר שיקף רמת ענישה המתאימה לנסיבות של עשיית דין עצמית מובהקת, שנועדה להכתיב מקום שירות, עניין לנו בנאשם אשר רואה חשיבות רבה בסיום השירות הצבאי ואף שעברו המשמעתי עשיר הרי שהוא באמת מתקרב להשגת המטרה שהציב לעצמו, שכן אחוריו תקופת שירות משמעותית ביותר. אלמלא התקופה הבלתי נמנית, ניתן היה לומר כי הנאשם מצוי בשלהי שירותו הצבאי.

אני סבורה כי בהינתן הרקע המשפחתי המורכב, הן כלכלית והן רגשית, עובדה זו כשלעצמה מעידה על כוח רצון מצידו של הנאשם ועל חשיבות המטרה שהציב לעצמו.